פסק-דין בתיק ת"ק 43113-11-11

1.         התובע השכיר דירתו לנתבעת ולטענתו, הפרה הנתבעת את תנאי השכירות וגרמה נזק לדירה ולנזקים אחרים בסכום כולל של 2,926 ש"ח, אותם הוא מפרט בכתב התביעה וסכום זה תובע התובע מהנתבעת - לאור הטענות העיקריות המפורטות להלן:

            א.         כשלושה חודשים לפני תום תקופת השכירות, פנה התובע אל הנתבעת וביקש לדעת, אם יש בדעתה להאריך את תקופת השכירות והנתבעת השיבה בשלילה ובעקבות תשובה זו, הודיע התובע לנתבעת שהוא מבקש לממש זכותו לאפשר לו להציג הדירה בפני שוכרים אחרים וכן לאפשר לו להכניס לדירה בעלי מקצוע.

            ב.         א)        הנתבעת לא אפשרה לתובע כניסה לדירה בטענות שונות - כמפורט בכתב התביעה.

            עוד טוען התובע, שהיו מקרים שהגיע לדירה עם בעלי מקצוע - לאחר תיאום עם הנתבעת - ולמרות זאת הדירה הייתה נעולה, מבלי שהנתבעת תודיע על ביטול ההגעה.

             התנהלות זו של הנתבעת, גרמה לתובע אי נעימות מבעלי המקצוע ומאנשים שקבע להיפגש עמם ולהפסד כספי בסך של 600 ש"ח - מקדמה ששילם לבעלי המקצוע ואשר סרבו להשיבה.

                        ב)         כמו כן, מפרט התובע בתביעתו, נזקים נוספים אשר נגרמו על ידי הנתבעת המסתכמים לסכום כולל של 2,326 ש"ח. (ראה פירוט הנזקים והסכומים, כפי שהובאו בכתב התביעה וכפי שעוד יפורטו להלן).

2.         הנתבעת הגישה כתב הגנה, בו מתייחסת היא לכ"א מדרישות התובע והנתבעת סבורה, שתביעתו של התובע יש בה כדי להראות מגמה לסחוט אותה, משום שלטענתה, מי שהפר את ההסכם הפרה יסודית הוא התובע והפגין כלפיה התנהגות כוחנית ופוגענית.

3.         לאחר ששמעתי את הצדדים ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות, אתייחס להלן לכ"א מדרישות התובע - כפי שאלו עולות מכתב התביעה ומעדותו בבית המשפט, תוך התייחסות גם לטענות הנתבעת - כפי שאלו עולות מכתב ההגנה ובעדותה בבית המשפט ולאור טענות הצדדים, על בית המשפט לבדוק האם הוכיח התובע, כל פריט תביעה - כפי שנתבע על ידו, שכן התובע בהיותו "המוציא מחברו" עליו מוטל הנטל להוכיח את הסכומים- הסעדים הנתבעים על ידו בכתב התביעה - הכל כפי שיפורט להלן: 

            א.         אין חולק בין הצדדים בדבר ההתקשרות מיום 17.5.10 בהסכם שכירות לתקופת שכירות של שנה, החל ב- 5.5.10 וכלה ב-4.5.11 שעה 12.00 (להלן:"ההסכם") וכך אכן נקבע בהסכם שצורף לכתב התביעה, אך בעוד שהתובע החל מכאן את עובדות כתב התביעה, אין גם חולק שהנתבעת מתגוררת בדירת התובע כבר משנת 2006.

            ב.         א)        בסעיף 15 להסכם, אכן התחייבה הנתבעת לאפשר לתובע או לבא כוחו להיכנס לדירה בכל זמן סביר לאחר הודעה מראש של 24 שעות למטרת פיקוח ו/או שיפוצים ו/או תיקונים ו/או להצגת הדירה בפני אחר, ברם היות והתובע תובע הפסד כספי של 600 ש"ח - הפסד שנגרם בשל התנהגותה של הנתבעת, אשר לא אפשרה הכניסה כאמור, והיות ותביעת הסך של 600 ש"ח הוא בגין נזק שנגרם בעקבות אי הסכמה של בעל המקצוע להחזיר לתובע סכום זה, אשר שולם על ידו, הרי שאין כבר רלוונטיות לטענות התובע בדבר - מתן ההסכמה להיכנס או אי מתן ההסכמה- אלא שהיה על התובע להוכיח, שבגין התנהגות זו של הנתבעת שילם התובע לבעל או בעלי מקצוע סך של 600 ש"ח וסך זה לא הוחזר לו.

                        ב)         התובע לא צרף לכתב התביעה חשבונית ו/או קבלה כלשהי המעידה על תשלום הסך הנ"ל, אלא ביום הדיון הגיש אישור מיום 27.3.11 על תשלום סך של 600 ש"ח, ברם מתוכן האישור עולה, שאין לסכום ששולם כל קשר לטענות התובע בדבר אי מתן אפשרות כניסה לבעל מקצוע או אי החזרת מקדמה.

                                    בהודעה זו, מאשר החותם קבלת 600 ש"ח, אך סכום זה שולם מתוך סך של 1,000 ש"ח עבור עבודת סורגים ותיקון אלומיניום - הודעה, שאין בה כדי להוות הוכחה לטענותיו של התובע בדבר סיבת התשלום ובדבר הסיבה לאי החזרת המקדמה, שכן מאישור זה עולה, שהתובע עדיין חייב למתקין הסורגים סך של 400 ש"ח. (ראה האישור ת/2).

                        ג)         בבית המשפט טען התובע, שאותו בעל מקצוע שהוזמן לבצע עבודת סורגים הגיע למקום פעמיים: פעם לקחת מידות ופעם להרכיב הסורג והמקום היה סגור ולא יכול היה לבצע את העבודה ולכן הוא ביטל ההזמנה וסרב להחזיר המקדמה. (ראה עמ' 2 לפ', ש' 12- 16).

             בעניין זה, טוען התובע, שנחתם הסכם עם בעלי מקצוע. התובע לא המציא העתק מהסכם זה וגם לא דאג להביא את בעל המקצוע להעיד על ביטול ההסכם ועל כך שלא ניתן לו להיכנס לדירה ובשל כך גם לא רצה להחזיר את המקדמה.

             מאחר והתובע לא הוכיח ביקור בעל מקצוע ולא הוכיח ששילם לבעל המקצוע רק בשל כך שלא ניתנה לו האפשרות להיכנס והיות והתובע לא הוכיח הפסד כלשהו בנדון דנן - דין התביעה לגבי פריט זה להידחות.

            ג.         התובע הוכיח בבית המשפט, שאכן הנתבעת מסרה הדירה באיחור של יום והנתבעת אף מודה בעובדה זו. (ראה ההתייחסות של הנתבעת לסעיף 6 לכתב התביעה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בכתב ההגנה).

            לאור האיחור הנ"ל ולאור ההוראות בנדון דנן בהסכם הנ"ל - יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע הסך של 185 ש"ח - כפי שנתבע על ידו בכתב התביעה.

            ד.         א)        באשר לסכום של 560 ש"ח, הנתבע על ידי התובע בגין הנזקים בחדר האמבטיה - כפי שפורטו על ידו בכתב התביעה, הגעתי למסקנה, שהתובע לא הוכיח שנזק זה נגרם על ידי הנתבעת דווקא ולא נגרם כתוצאה מבלאי סביר.